לפני שלוש שנים נפטרה סבתי פרידה, בגיל 96. היא הייתה זו שפתחה לי את הדלת לעולם הצילום כשהעניקה לי במתנה, בגיל 23, את המצלמות של סבי.בשנים האחרונות לחייה צללתי לתוך עולמה ההולך ומצטמצם. צילמתי אותה בסטילס ובווידאו וניסיתי לפענח את דמותה יוצאת הדופן דרך דיאלוג נשי, אישי ובין דורי.

 

"לאופן שבו אנחנו מנסחים את הסיפור שלנו ומקשיבים לסיפורים של אחרים, יש השפעה מכרעת על איכות החיים שלנו, על היכולת שלנו לצקת משמעות לתוך הכאב שהוא חלק בלתי נפרד מהחיים, ולסגור מעגלים פתוחים." כתב האמן יונתן ניר. 

כולנו מוקפים בא.נשים זקנים שיקרים לנו ולכולנו יש עוד מה לגלות עליהם ועל עצמנו דרך הקשר איתם.ן. 

בשנים בהן צילמתי את סבתי הרגשתי שבמקומות בהם המילים שלה הלכו ונעלמו המצלמה נכנסה וחיברה בינינו מחדש.

גיליתי שהזיקנה מכילה בתוכה חלקים קשים מנשוא, אך לצידם שזורים רגעי חסד מלאים בתובנה, חוכמה וניסיון חיים.
במסע הפרידה מסבתי, לצד הכאב והפחד זכיתי להכיר את הכוח האנושי העצום הטמון בתהליך זה.
התערוכה הוצגה בחודש יוני 2022 בתל אביב וזכתה לביקורות משבחות ומרגשות.